פסק-דין בתיק ת"ק 6381-07-12

לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לקטנוע של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.8.2011 ברחוב הירקון בתל-אביב.

1.      גרסאות הצדדים:

ברכבו של התובע - קטנוע - נהג אחיו, מר אלכסנדר סאוויצ'יאב (להלן - "נהג התובע"); הנתבע נהג בעצמו ברכבו (מונית). לא הובאו עדויות של עדים ולמעשה בפני בית המשפט נשמעו שתי עדויות שאינן עולות בקנה אחד האחת עם השנייה (יצוין, למען הסדר הטוב, כי העדות בעמ' 1 לפרוטוקול הינה עדותו של נהג התובע ולא של התובע, כפי שצוין בטעות).

נהג התובע טוען כי הוא נהג באופנוע בנתיב הימני, במרכז הנתיב (בלשונו: "באמצע", עמ' 1, ש' 18; ש' 20), כאשר הנתבע, אשר נסע עם רכבו משמאלו, סטה לפתע ימינה ופגע ברכב התובע. בהתאם לנטען, הנתבע לא אותת וכלל לא הבחין ברכב התובע.

הנתבע טוען כי הוא נסע בנתיב הימני, הוא הבחין באנשים שביקשו לנסוע במונית, הוא אותת ימינה, הביט במראה והבחין ברכב התובע כשהוא נוסע מאחוריו. בעת שהוא החל להתקרב לשפת המדרכה עקף רכב התובע בפתאומיות את רכב הנתבע מימין וניסה לעבור במרווח שבין רכב הנתבע לבין השוליים. כתוצאה מכך, כך על פי הנטען, פגע רכב התובע ברכב הנתבע.

2.      כאמור, גרסאות הצדדים באשר לנסיבות קרות התאונה שונות. לאחר בחינת טענות הצדדים, המוצגים והראיות, מצאתי מקום להעדיף את גרסת נהג התובע באשר לנסיבות קרות התאונה על פני גרסת הנתבע; להלן הנימוקים והנסיבות שהביאו אותי למסקנה האמורה:

(א)   גרסת נהג התובע הייתה משכנעת יותר מאשר גרסת הנתבע;

(ב)    הנתבע העיד, כי עוד בטרם ביקש לעצור בצד הכביש הוא הבחין במראה ברכב התובע כשהוא נוסע מאחוריו. היינו, על אף העובדה שנהג התובע נהג באופנוע, הוא נהג במרכז הכביש ולא היה בנסיעה (אסורה) בין שני הנתיבים בכביש; לא הייתה אפוא לנהג התובע סיבה להתחיל ולנהוג אחרת ולעבור לנסוע בשולי הכביש;

(ג)     הנתבע העיד שהבחין ברכב התובע קודם לתאונה, לפני שהחל לסטות לכיוון השוליים. לא נטען (בהודעה לחברת הביטוח; בכתב ההגנה או בדיון) כי נהג התובע נצפה נוהג במהירות גבוהה מאוד; נהג התובע אף העיד שנסע במהירות לא גבוהה; אין זה סביר שבפרק זמן קצר ביותר בין מעבר ממרכז הנתיב הימני (כך על פי הנטען) לבין שולי הכביש (הנתבע העיד: "כל הסטייה של הייתה ס"מ ספורים" (עמ' 2, ש' 19)) הספיק רכב התובע להגביר את מהירותו, לסטות ימינה ולנסות להשתלב בין שולי הכביש לבין רכב הנתבע;

(ד)    נהג התובע העיד, כאמור, כי הוא נסע במרכז הנתיב הימני. גרסה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של הנתבע, אשר על פי הנטען ראה במראה את נהג התובע כשהוא נוסע מאחוריו (ולא בשוליים או בין הנתיבים). גרסתו כאמור של נהג התובע נתמכה בראיה ממשית נוספת. נהג התובע טען שבמיקום בו על פי הנטען אירעה התאונה נותר כתם שמן על הכביש. תמונות שצולמו זמן קצר לאחר התאונה על ידי התובע במכשיר טלפון נייד אכן מעידות שבמרכז הנתיב הימני מצוי כתם, הנחזה להיות כתם שמן;

(ה)   הנתבע העיד, כי תמונה "1" צולמה לאחר התאונה, לפני הזזת הרכב בעקבות פניית המשטרה לפנות את התנועה. בתמונה כאמור ניתן לראות שאכן לא היה מספיק מקום לעבור בבטחה בין רכב הנתבע לבין שולי הנתיב; נהג התובע, מצידו, טוען שהתמונה אינה משקפת את המקום בו ארעה התאונה. לדידו, תמונה זו משקפת את המיקום בו היה רכב הנתבע זמן קצר לאחר התאונה, אולם עוד לפני המיקום בו עמד רכב הנתבע לאחר בקשת המשטרה לפנות את התנועה. במחלוקת האמורה מצאתי מקום להעדיף את גרסת נהג התובע על פני גרסת הנתבע. מצאתי מקום להורות כן, מאחר וגרסת נהג התובע (אשר הובאה לקראת תום הדיון המשפטי) עולה בקנה אחד עם עדותו הראשונית והספונטאנית, כדלקמן: "אחרי התאונה הוא המשיך לנסוע, הוא המשיך לנסוע קצת קדימה" (עמ' 1, ש' 24 - 25). יצוין, כי גרסה ראשונית זו נטענה לפני שהנתבע הציג בדיון את התמונות שצולמו על ידו (התמונות אומנם נסרקו בתיק ביהמ"ש, אולם העתק מהן לא הומצא קודם לדיון לתובע);

(ו)     שני הצדדים ניסו למצוא תימוכין לגרסתם בתמונות רכב הנתבע והפגיעות ברכב זה; לאחר בחינת עדויות הצדדים והתמונות, לא מצאתי שניתן לבסס מסקנות ברורות ומוצקות באשר לנסיבות קרות התאונה על יסוד התבוננות בתמונות רכב הנתבע ומוקדי הנזק;

(ז)     נסיבות העניין מתיישבות יותר עם גרסתו של נהג התובע באשר לנסיבות קרות התאונה מאשר עם גרסת הנתבע;

(ח)   לא הוצגה הודעת התובע לחברת הביטוח על קרות התאונה; עובדה זו נזקפה על ידי לחובת התובע, אולם לאור מכלול הנסיבות והראיות, כאמור לעיל, לא מצאתי מקום שיש בעובדה זו כשלעצמה לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

3.      אשר על כן, תביעת התובע מתקבלת. עם זאת, לא מצאתי עילה לפסוק לטובת התובע את הסכום הנקוב בכתב התביעה המתייחס להוצאות המשפט, הייעוץ המשפטי וכיוב'; התובע זכאי לפיצוי המשקף את הנזק לרכבו, בהתאם לחוות דעת השמאי, עלות שכר טרחת השמאי והוצאות משפט, בשיעור כמפורט להלן.

4.      אני מחייב הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סך של 7,904 ש"ח בצירוף  אגרת בית משפט ע"ס 80 ש"ח, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 9.7.2012, ועד למועד התשלום בפועל; כמו כן, על הנתבעים האמורים לשלם לתובע הוצאות משפט ע"ס 500 ש"ח, כאשר בהיעדר תשלום במועד יתווספו לסכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

במסגרת הכרעתי האמורה התבססתי, בין היתר, על תמונות שצולמו על ידי התובע בטלפון נייד; התמונות לא הוגשו לתיק ביהמ"ש. על התובע ונהג התובע לשמור את התמונות לכל הפחות למשך 90 יום מהיום או עד לתום המועד בו יסתיים הליך השגה אחר פסק הדין, ככל שיינקט הליך השגה, לפי המאוחר.

זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.